נשמט יהודי – EX-O-DOS /  /  >> יאיר גרבוז ו- מיכאל קיסוס גדליוביץ

המבט ההיסטורי נוכח כחלק בלתי נפרד מניתוח ההווה, הדקונסטרוקציה של הטקסט העברי, השיבוש והיחס המעניין בין הדימוי לסמל, נמצאים כעמוד שדרה בעבודות של שניהם. השאלה האם יש אמנות יהודית בשדה האמנות העכשווי, או הבחירה במבט ביקורתי אנטי קולוניאליסטי, גם הם הפכו לחלק בלתי נפרד ממשטח העבודות. גם הריבוי העצמי מתקיים עד לכדי יצירת קהילה גרבוזית , במקרה-גרבוז.(ביטוי ששמעתי מדורון רבינא), גדליוביץ, בוחר גם הוא בריבוי, אבל, של דמויות שונות, שנוכחים יותר בספרי האמן הרבים שיצר. גם האיכות המבוזרת של הדימויים, (אין נקודת מגוז) האירוניה ותקיפת הסטריאוטיפים, שעשועי הלשון האירוניים, עד לכדי אבסורד. נוכחים בעבודותיהם.  שמעון אדף (ביום עיון על יצירתו של גרבוז בבית ברל לרגל פרישתו מניהול המדרשה התייחס בהקשר זה לקומדיה שגרבוז יוצר בעבודות).

מיכאל מגדיר את עצמו כפנטזמולוג, שיוצר נרטיבים שהם הכלאה בין עולם דימויים למילים. דימויים מזוהים, שיש בתוצאה הנראית שלהם רב שכבתיות, ממקורות מגוונים. אצל השניים יש התייחסות לקולאז', לאקלקטיות סגנונית, לחומריות מגוונת. הם מתבוננים פנימה והחוצה, מפרקים ומרכיבים, הופכים את הסדרים והחוקים התרבותיים.

 -ספר אמן משותף לגרבוז גדליוביץ כולל ראיון משותף-